Hello Everyone,
In yesterday’s shiur on the Ein Aya we studied a suggyah in masechet Shabbat which discusses the sin of the Golden Calf. The suggyah is based on a pasuk from Shir haShirim, so first we will see the pasuk with Rashi and then we will see the suggyah.
שיר השירים פרק א
(ט) לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי:
(י) נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים:
(יא) תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף:
(יב) עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי[1] נָתַן רֵיחוֹ:
(יג) צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין:
(יד) אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי:
רש”י שיר השירים פרק א
(א) /הקדמה -/ אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי, מקרא אחד יוצא לכמה טעמים וסוף דבר אין לך מקרא יוצא מידי פשוטו ומשמע ואף על פי שדברו הנביאים דבריהם בדוגמא צריך ליישב הדוגמא על אופניה ועל סדרה כמו שהמקראות סדורים זה אחר זה וראיתי לספר הזה כמה מדרשי אגדה יש סודרים כל הספר הזה במדרש אחד, ויש מפוזרים בכמה מדרשי אגדה מקראות לבדם ואינם מתיישבים על לשון המקרא וסדר המקראות, ואמרתי בלבי לתפוש משמעות המקרא ליישב ביאורם על סדרם והמדרשות מרבותינו אקבעם מדרש ומדרש איש איש במקומו: ואומר אני שראה שלמה ברוח הקדש שעתידין ישראל לגלות גולה אחר גולה חורבן אחר חורבן ולהתאונן בגלות זה על כבודם הראשון ולזכור חבה ראשונה אשר היו סגולה לו מכל העמים לאמר אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה ויזכרו את חסדיו ואת מעלם אשר מעלו ואת הטובות אשר אמר לתת להם באחרית הימים ויסד ספר הזה ברוח הקדש בלשון אשה צרורה אלמנות חיות משתוקקת על בעלה מתרפקת על דודה מזכרת אהבת נעורים אליו ומודה על פשעה אף דודה צר לו בצרתה ומזכיר חסדי נעוריה ונוי יופיה וכשרון פעליה בהם נקשר עמה באהבה עזה להודיעם כי לא מלבו ענה ולא שילוחיה שילוחין כי עוד היא אשתו והוא אישה והוא עתיד לשוב אליה:
רש”י שיר השירים פרק א
(ט) לססתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי – למ”ד זו כמו למ”ד (שם /ירמיהו/ י) לקול תתו המון מים וכמו למ”ד לריח שמניך לקביצת סוסים הרבה שאספתי מחנותי לצאת לקראתך ברכבי פרעה להושיעך כמו שנאמר (חבקוק ג) דרכת בים סוסיך סוסים הרבה שם דמיתיך רעיתי שתקתיך מצעקתך שנ’ (שמות יד) ואתם תחרישון זאת ראיתי בספרי אגדה, דבר אחר דמיתיך רעיתי שם הראיתי לכל שרעיתי את:
לססתי – קביצת סוסי ובלשון לע”ז קבליי”שא:
דמיתיך – אר”ישמאי בלע”ז כמו (שופטים כ) אותי דימו להרוג כי שם קשטתיך בקישוטים נאים:
(י) נאוו לחייך בתורים – שורות נזמי אזן ומצחת זהב:
צוארך בחרוזים – ענקי זהב ומרגליות חרוזות בפתילי זהב של ביזת הים:
(יא) תורי זהב נעשה לך – נמלכנו אני ובית דיני לפני בא פרעה שאשיאנו ואחזק את לבו לרדוף אחריך עם כל שבח גנזי אוצרותיו כדי שנעשה לך תורי קשוטי הזהב:
עם נקדות הכסף – שהיה בידך כבר שהוצאת ממצרים שגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים:
נקדות – כלי כסף מנוקדים ומצויירים בחברבורות וגוונים:
(יב) עד שהמלך במסבו – משיבה כנסת ישראל ואומרת כל זה אמת טובה גמלתני ואני גמלתיך רעה כי בעוד המלך על השלחן מסבת חופתו:
נרדי נתן ריחו – חילוף להבאיש בעוד שהשכינה בסיני קלקלתי בעגל ולשון חבה כתב הכתוב נתן ריחו ולא כתב הבאיש או הסריח לפי שדבר הכתוב בלשון נקיה, [עיין (ברש”י במסכת שבת פרק ר”ע) דהטעם דלא כתב הבאיש או הסריח משום חיבה אכן לפירוש התוס’ שם שפי’ וה”ק מ”ש נתן ולא עזוב זהו משום חיבה, אכן מה שלא כתב הבאיש או הסריח זהו בלאו הכי משום לשון נקיה]:
(יג) צרור המר דודי לי – דודי נעשה לי כמי שיש לו צרור המור בחיקו ואמר לו הרי לך צרור זה שיתן ריח טוב מן הראשון שאבדת כך הקדוש ב”ה נתרצה לישראל על מעשה העגל ומצא להם כפרה על עונם ואמר התנדבו למשכן ויבא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל:
בין שדי ילין – אף לפי שמעלתי בו אמר לשכון שם:
בין שדי – בין שני בדי הארון:
(יד) אשכול הכופר – יש בושם ששמו כופר כמו (שיר /השירים/ ד) כפרים עם נרדים ועשוי כעין אשכלית /אשכלות/:
בכרמי עין גדי – שם מקום ושם הוא מצוי וראיתי באגדה שאותן כרמים עושין פירות ארבעה או חמשה פעמים בשנה ודוגמא היא לכמה כפרות ומחילות שמחל להן הקדוש ברוך הוא על כמה נסיונות שנסוהו במדבר:
Shir haShirim is a metaphorical poem. In Rashi’s interpretation the entire book is a series of dialogues and monologues between and by Hashem and the Jewish people. The particular verse analysed in our suggyah is verse 12:
תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד ב
אמר עולא עלובה כלה מזנה בתוך חופתה
אמר רב מרי ברה דבת שמואל מאי קרא עד שהמלך במסבו נרדי וגו’
Ula said that it is a disgrace when the bride commits adultery at the wedding. He said this to describe allegorically the sin of the Golden Calf. Rav Mari said that despite the grievous nature of the sin, Hashem forgave us. His proof is the verse in Shir haShirim. In that verse the bride ( who represents the Jewish people) says that her perfume gave its fragrance. Rav Mari points out that after the sin of the Golden Calf it would have been fair to say that the bride gave off a bad odor. The fact that the verse refers to the perfume of the bride shows that Hashem forgave the bride.
Rav Kook in Ein Aya explains the sin of the Golden Calf and why, despite its seriousness, that it was forgiven.
Rav Kook says that the inclination to idolatry is part of a person’s basest instincts. It is always present. When people reach heights of spirituality this inclination is suppressed. It is relegated to the most remote areas of consciousness but it is nevertheless present. Therefore it is a disgrace as Ula said, that at the moment of greatest spiritual attainment we allowed this lurking inclination to build an idol to burst out.
But Hashem forgave us. Why was the sin forgiven? How could it be rationalized or minimalized? Rav Kook explains that the sin of the Golden Calf was not a display of a yearning to worship idols. It did not mean that the Jews turned to paganism. Rather, the sin of the Golden Calf was born out of a confused feeling of religious exuberance. The revelation of Mount Sinai should have been followed by a long period of reflection. This reflection would have allowed our ancestors to fully grasp all that we had learned about Hashem. After we had fully grasped the lesson of the revelation we would have been able to instruct the rest of humanity about Hashem’s presence in the world.
But our ancestors allowed their emotions to get the better of them. Perhaps it was due to the absence of Moshe Rabbeinu. But whatever the cause they could not control their desire to tell the world about the revelation of Mount Sinai. And since they themselves had not yet fully understood all that they had experienced they could only express themselves with actions and symbols. The latent yearning for idolatry had its opportunity to express itself. Hence the creating of a Golden Calf.
The making of the Golden Calf was an expression of religious immaturity but not of any desire to worship an idol. It was not any sign of a fundamental flaw in our nature. Therefore, despite its seriousness, Hashem could still describe the perfume of the bride.
This was our final shiur in Ein Aya. Our shiurim in the coming two weeks will be about Pesach.
After the Pesach break we will resume with a new series of shiurim. If there is a particular book that someone would like to have us study please let me know.
Thanks to everyone who participated in the shiurim.
Stuart Fischman
[1] אבן עזרא שיר השירים פרק א
נרדי – בושם כמין כרכום: